פרי ספיריט

שעתיים אחרי שנסגרה עסקת המכירה של הסטארטאפ "פרי ספיריט" לקה עידו מרום, המייסד והמנכ"ל, בהתקף לב ומת. בארנק שלו נמצאה צוואה קצרה בה ביקש להיקבר בטקס קבורת שמים, וכי יש לתאם את הטקס עם הנזיר גופלה ממנזר סאמיה טמפל, השוכן בחבל לואקה שבטיבט.

לא ברור מה הדהים יותר את משפחת מרום, המוות הפתאומי או הבקשה המשונה. על כל פנים, בו בזמן, החליטו, האלמנה והילדים, לקבל את מצוות האב והרימו טלפון לנזיר גופלה. הנזיר כאילו חיכה לטלפון הזה, והתחיל מיד לפרט בפניהם את שלבי התהליך משל היה מנהל פרויקטים בהייטק. למשפחה לא נותר אלא לעקוב אחר ההנחיות המדויקות ועד מהרה מצאו את עצמם, האלמנה ושני הילדים, יחד עם הגופה העטופה בתכריכים, בעיר הבירה של טיבט - להאסה.

בתחנה המרכזית המאובקת של להאסה המתין להם ג'יפ שהוביל אותם במשך לילה שלם, בדרך חתחתים במעלה ההרים. בשל העליה המהירה בגובה אלמנתו של עידו התקשתה לנשום והנזיר גופלה הושיט לה מיכל צר של חמצן, שהזכיר לה מטהר אויר בניחוח שושנים, משהו משנות ה- 80. זה העלה חיוך קלוש על פניה החיוורות.

הם הגיעו למנזר לפנות בוקר, הטמפרטורה בחוץ עוד היתה מתחת לאפס. מייד נכנסו לחדר קטן וטחוב כדי להתחמם. סביב תנור הבישול ישבו שני קשישים מחוסרי שיניים והושיטו להם ספלי צ'אי מהביל. לקראת השעה שמונה, יצאו לחצר הפנימית של המנזר וחזו במתרחש.

מלבדם, עמדו במגרש כעשרה אנשים נוספים, לא יותר. אב המנזר, שנראה צעיר מכפי גילו, ועטה גלימה כתומה, עם חגורת בד מהודקת למותניו בצבע אדום-בורדו, ישב על הארץ בסיכול רגליים והחל למלמל מנטרות מפותלות. מדי פעם השיבו לו הנזירים כמו הד. שאר הנוכחים פטפטו בלחש או שקעו בטלפון הנייד. מישהו אפילו לעס מומו מאודה עם ירקות כבושים, והציע לחברו ביס.

גופתו של עידו היתה מונחת במרכז המעגל. לפתע הגיח טנדר לבן, עצר בחריקת בלמים, ושני גברים שפכו מתוכו גופה נוספת ונסעו. הגופה היתה ארוכה וצרה, עטופה גם היא בתכריכים וקשורה בחבל גס. השמועות אמרו שמדובר בבחור צעיר ששלח יד בנפשו, באותו הלילה. אף על פי כן, בזכות הקשרים של הוריו עם המנזר התאפשרה הקבורה המכובדת תחת כיפת השמיים.

כעבור מחצית השעה, כאשר הטמפרטורה עלתה במעלה או שתיים מעל האפס, החל המסע המפרך במעלה ההר. האלמנה, שנסיבות האירוע והגובה הכבידו על הליכתה, השתרכה לאיטה והשיירה כולה התאימה את הקצב למענה. כעבור שעה ארוכה הגיעו לרחבה שנראתה כמו אמפיתאטרון טבעי בשטח, מקושט בדגלי תפילה טיבטים.

משביל עוקף הגיחו שני גברים, עוטים סינרים צחורים, והתחילו לערוך את כלי העבודה שלהם על גבי סלע שטוח, כמו צמד רופאים מנוסה, לקראת דיסקציה. הנמוך השחיז סכין גדולה, קצת חלודה, ואחר העביר על גביה מטלית לחה עד אשר הבריקה תחת קרני השמש הקלושות, והרזה ניסה לחזק את הידית הרפויה של הגרזן.

מאות נשרים, אולי אלף, עם מוטת כנפיים של שני מטר לפחות, החלו להתכנס על אחת הפאות של האמפיתיאטרון. הם עמדו בצפיפות, קרקשו בכנפיים ופה ושם נמלטה מפי אחד מהם קריאה צרודה ומפחידה במקצת. בסך הכל התנהגו הנשרים למופת והביטו בריכוז במשטח העבודה של הקברנים. אלו הניחו את הגופה של עידו על הסלע והסירו ממנה את התכריכים בזמן שטיבטי בא בימים הכה בתוף בקצב הולך וגובר, מרמז על כך שהאירוע עומד להתחיל.

בדממה נטלו הקברנים את כליהם והחלו לקלף את העור. רק אחר כך פרסו את הגוף לפרוסות אחידות, כמו קצבים מיומנים במעדניה. הם עצרו לרגע לנגב את אגלי הזיעה והבת של עידו ניצלה את ההפוגה, הפנתה את גבה לבמה המרכזית והקיאה את כל תכולת המעיים שלה על העשב הרך. הנזיר גופלה הבחין במצוקתה וניגש אליה עם מבט מנחם, בזמן שאמה ואחיה לא הצליחו להתיק את מבטם ממשטח העבודה של הקברנים. הם ראו כיצד האברים של עידו נערמים בצד, בזמן שסילוני דם מכתימים את הסינרים הלבנים שלהם.

בקצה הרחבה ישבו ארבעה ילדים על הארץ ושיחקו בחפיסת קלפים, ומדי פעם נשאה הרוח את צחוקם המתגלגל אשר התמזג בסנכרון מושלם עם התיפוף המונוטוני של הטיבטי הזקן. לא רחוק מהם ישבה אישה כבדת משקל, שהמתינה לסוף הטקס, כדי לקבץ נדבות מקומץ המשתתפים. בעיקר בנתה על שלושת הזרים.

בשלב הזה ניכר אי שקט מכיוון הנשרים. אמנם עמדו שם מספר גברים שהיסו את העופות ומנעו מהם לפרוץ לזירה, אך מרגע שנשר נועז פרץ את המחסום הדמיוני, נסוגו הגברים כולם במהירות הצידה, והנשרים הסתערו על שתי הגופות המבותרות. בפנים חתומות, נעצה האלמנה מבט במריבה שהתגלעה בין שני נשרים, שאחזו באותה השוק ומשכו לכיוונים מנוגדים. תוך פחות מרבע שעה לא נותרה טיפת בשר על העצמות והנשרים פרשו מרצונם הטוב אל מורדות האמפיתיאטרון, מגרגרים בשביעות רצון.

לפינאלה, נטלו הקברנים פטישים ורסקו את העצמות לכדי אבקה דקה והעופות הקטנים יותר באו לסיים את המלאכה. למרות התחרות הקשה סגנון האכילה שלהם היה רגוע יותר ומכבד. בזמן שהקברנים התחילו לנקות את כלי העבודה ולתאם עם אב המנזר את סדר היום למחר, פרשו הנשרים כנפיים, חגו שלושה סיבובים סביב רחבת הטקס, והתרחקו לאיטם. גם הנוכחים המעטים התחילו להתפזר, רק הילדים והקבצנית נשארו במקומם והמשיכו בעיסוקיהם.

עתה ניגש הנזיר גופלה לאלמנה ולילדיה. "אז מאיפה אתה מכיר את אבא שלי?" העיז הבן לשאול. גופלה התמהמה מעט אבל אז היישיר מבט נחוש אל עידו ושלף מתוך חגורת הנזיר שלו דף מקומט, שנראה כי נתלש מאותו פנקס ממנו נתלש הפתק שנמצא בכיס החולצה של עידו.
"אז יש עוד חלק לצוואה" אמר במהירות לפני שיתחרט.
"מה? איך זה הגיע אליך?" שאלה הבת וחטפה מידיו את הפתק.
התדהמה שהתפשטה על פניה היתה גדולה וכואבת. "המשקיעה האנונימית שאבא פגש לראשונה באירוע המכירה של הסטארט-אפ היא אמא שלך?"
"נכון, וכמו שאת מבינה זו לא היתה הפעם הראשונה בה פגש אותה, אחותי."