טורפת את המילים

לֹא מַצְלִיחָה לָגַעַת בְּמִלִּים.
מְסַדֶּרֶת אוֹתָן בְּשּׁוּרוֹת, בְּטוּרִים.
שׁוֹלַחַת אוֹתָן לִפָּגְרָה קצרָה,
בַּמְּגֵרָה.

מוֹצִיאָהּ.

טוֹרֶפֶת מְחַדֵּשׁ אֶת הַמִּלִּים
כְּמוֹ חֲפִיסַת קְלָפִים,
וְלוֹחֶצֶת enter.

ועכשיו, כלומר עוד רגע, בסתיו... אני פותחת סדנת כתיבה ויוגה, אז בואו נטרוף יחד מילים.

חנה של עמוס עוז, כתבה מפני שאנשים שאהבה כבר מתו.

אני מעדיפה לכתוב בשביל, ובזכות, אלה שחיים, אלה שאני אוהבת הכי-הרבה-בעולם וגם אלה ש'שלום שלום', בעיקר אני כותבת בשביל עצמי.

מַשֶּׁהוּ קָטָן

עוֹד מַשֶּׁהוּ קָטָן חָסֵר
כְּמוֹ קֹרֶט פִּלְפֵּל
לַתַּבְשִיל,
כְּמוֹ צָעִיף מַלְמָלָה
לַשִׂמְלָה,
כְּמוֹ כְּרִיזַנְטֵמָה

לַגִּנָּה.

מַשֶּהוּ קָטָן חָסֵר
אָמְנָם זָעִיר,

אַךְ חֶסְרוֹנוֹ כֹּה מוּחָשִׁי, בָּהִיר.

חזרתי לשתות קפה, הפוך אחד ביום, אחרי שלוש שנים של התנזרות מוחלטת.

את ההפוך שלי אני שותה בקפה מול גבעת נפוליאון, שנפתח בדיוק לפני שנה, והפך פיסת מדרכה מיותמת ללב הפועם של שיכון ותיקים.

ויש גם סיפורים, לרוב קצרים, לעיתים ראליסטים, לפרקים פחות. אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, הם סיפורים שענת כותבת במיוחד

המחשבות מנקרות בראשי, גם בראשכם...אני בטוחה. ההגיגים חובטים בדפנות הקסדה, כשאני רוכבת על הקטנוע. פה אני מנסה לכנס אותם לרעיון, לפסקה, לרשימה.

בואו להתרשם...