המטפלת

אז עכשיו לא יפלו יותר טילים? יהיה שלום? שאלה אותי המטפלת המולדבית של אמא שלי, שלא הפסיקה לבכות במשך תריסר ימי מלחמת איראן הראשונה.

אני מקווה שיהיה טוב יותר, השבתי לה, בתקוה שזה ירגיע אותה. לא העזתי להתחייב ליותר מזה.
אין לך סיבה אמיתית לדאוג יוליה. שימי לב שהטילים לא מכוונים לחדרה. שיקרתי בביטחון במהלך המלחמה. חיפה כן. רמת גן כן. באר שבע כן. אבל חדרה – פחות. וכל פעם שחזרתי על המנטרה הזאת לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את תחנת הכוח הגדולה בישראל.

דברנו בטלפון לפחות שלוש פעמים ביום, בטון נמוך ומרגיע. כך נוצרה שרשרת מזון פרדוכסלית – על מנת שהיא תמשיך לטפל באמא, אני חייבת לטפל בה.

בין השיחות והטילים הייתי שולחת לה הודעות מעודדות ברומנית רצוצה.

היא רצה למקלט ראשונה, וחוזרת אחרונה. התלוננה אמא שלי.

בעשור התשיעי לחייה, סיעודית ועיוורת, מה שלא מפריע לה להמשיך להיות פולניה ובועטת. אמא נשארה לשכב במיטה בזמן שיוליה היתה יורדת למקלט עם כל השכנים. איפה אנקה? שאלה אביבה השכנה דלת ליד, ויוליה היתה מניפה את ידיה באוויר ועוטה ארשת של חוסר אונים. שאלהים ישמור עליה היתה נושפת ברומנית.

אחרי זה נהגה לשבת בצד על כיסא, לא להתערבב, לא להפריע. מסתמסת באובססיביות עם הבנות במולדובה, גם הן לא ישנו הרבה במלחמת תריסר הימים. אחר כך אלירן השכן היה מוזג לה כוס מים והיא היתה נרגעת קצת.

דברי עם הרופאה בקשה ממני יוליה. אני חייבת כדור הרגעה, אני לא יודעת מה קורה לי.
נו שתיקח לוריואן, וואבן גם טוב. מה שהיא רוצה, חצי כדור לפני השינה. ויוליה היתה לוקחת כדור שלם, לפעמים משני סוגים, ונשארת ערה כל הלילה.

היא הולכת לישון עם בגדים צקצקה אמא שלי.
כן, גם אני, למרות שיש לי ממ"ד בבית, עניתי לה.

אמא, את חייבת לעזור לה, אמרתי בתקוה לרסן את מבול הקיטורים.
אנחנו רגילות, ישראל וזה, אבל יוליה, מה לה ולכל זה, זה לא הקונפליקט שלה, חייבים להבין אותה.

אמא הבינה.

* * *

המלחמה הסתיימה. נגיד ש'.

לפחות כולנו חזרנו לישון כמו שצריך.
כלומר כולנו פחות משפחות חטופים, משפחות שכולות, הלומי קרב ומשפחותיהם, פצועי מלחמה ומשפחותיהם, משפחות של חיילים בעזה, מפונים, משפחות שצריכות לחזור הביתה.

יוליה הודיעה לנו שהיא עוזבת.
זה ברור שהיא צריכה את הכסף, זה ברור שהיא מרגישה לא בנוח לעזוב ככה באמצע, זה ברור, שהיא לא תכננה את זה מראש, אבל בדיוק נגמר לה הלוריואן.

לקחנו את זה קשה.
במיוחד אמא.

אולי בכל זאת הייתי צריכה להבטיח לה שלום עולמי.